הכרעת דין בתיק ת"ד 5429-02-11

הודעתי על זיכויו של הנאשם ולהלן נימוקיה של הכרעת הדין המזכה:

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי לא ציית לחמרור ב-37 במובן של אי מתן זכות קדימה בצומת,  וגם נהג עפ"י הטענה בקלות ראש.

נטען בכתב האישום כי בעת שהנאשם נהג רכב מתוצרת פורד בצומת (למעשה במחלף ) מפגש כביש 4 עם רח' ז'בוטינסקי ר"ג ב"ב, ובשעה שמערכת הרמזורים בצומת זה לא פעלה, החל הוא עפ"י הטענה לחצות את הצומת הנ"ל מבלי שנתן זכות קדימה לרכב (מתוצרת  מזדה דגם 3) וכן לרכב נוסף (מתוצרת מזדה דגם 6) והתנגש עפ"י הטענה תחילה במזדה 3 ואח"כ במזדה 6.

הנאשם כפר ולפיכך התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

האזרח מר משה לוי (ע.ת.1) שנהג ברכב המזדה 6 ואשר במסגרת עדותו ולבקשת ההגנה הוגש בהסכמה תרשים שערך (סומן נ/1).

השוטר בוחן התנועה מר מירון יהודה (ע.ת.2) אשר במסגרת עדותו הוגשו : תרשים, תע"צ בדבר בעלות ברכב המזדה 3, וחוו"ד הצמודה לתרשים. (סומנו ת/1, ת/2, ת/3).

האזרח מר שקורי דניאל (ע.ת.3) אשר עפ"י הטענה נהג ברכב המזדה 3 ואשר במסגרת עדותו הוגשה לבקשת ההגנה ובהסכמה הודעתו במשטרה (סומנה נ/2).

האזרח מר אלעד דין (ע.ת.4) אשר עפ"י הטענה ישב כנוסע ברכב המזדה 3 ואשר במסגרת עדותו הוגשו לבקשת התביעה דיסק ובו סרטון שצילם לאחר התאונה (סומן ת/4) וכן שתי תמונות סטילס מתוך אותו דיסק (סומנו ת/5, ת/6).

לבקשת ההגנה הוגשה במהלך חקירתו הנגדית של ע.ת.4 הודעתו במשטרה (סומנה נ/3).

עוד הוגש מטעם התביעה, ובהסכמת ההגנה אשר ניתנה בסופו של יום ללא צורך בחקירת עורך המסמך, דו"ח פעולה שערך השוטר יורם חבה .(דו"ח הפעולה סומן ת/7).

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

ראיות שנתבקשה הגשתן מטעם ההגנה סומנו כאמור נ/1 עד נ/3 כמפורט כבר לעיל.

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהעדויות ונתתי את דעתי לראיות ולדין, וכן שקלתי את טיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הנאשם לזיכוי מן העבירות שיוחסו לו.

בטרם פירוט אציין למען ההבנה ובדרך התמצית כי מצאתי שעל אף שבטרם הכניסה לצומת אכן היה מוצב תמרור ב-37 בכיוון נסיעתו של הנאשם אשר חייבו במתן זכות קדימה עת הרמזורים בצומת לא פעלו, התקיים בשלב מסויים של נסיבות התקדמותו של הנאשם בצומת חילוף מושגי של זכויות הקדימה במובן זה שכאשר הספיק כבר הנאשם לעבור עם רכב הפורד שלו כ-7 נתיבים ונותר לו רק נתיב אחד כדי להשלים את חציית הצומת ולצאת מהצומת, קמה חובה על נהג רכב המזדה 3 שלא להיכנס לצומת הלא פנוי בנסיעה רגילה מהירה ושוטפת וקמה עליו חובה לאפשר לנאשם להשלים את היציאה מהצומת (ולאפשר אגב גם לנהג המזדה 6 להשלים את היציאה מהצומת).

כאשר לכך גם מתווסף היבט של סתירות בין עדויות יושבי המזדה 3 ; היבט של עדות של לא אחר מאשר עד תביעה (נהג המזדה 6) על כי נהיגתו של נהג רכב המזדה 3 היתה נהיגה פראית; היבט של אי הבאה לעדות ע"י התביעה נוסע נוסף אשר לטענת נוסעי המזדה 3 נכח במכונית המזדה 3; וגם היבט של טעות ברורה בכתב האישום שבו נרשם כי הנאשם פגע ברכב המזדה 6  בעוד שלמעשה מעדויות עדי התביעה עצמם עולה כי מי שפגע ברכב המזדה 6 היה דווקא רכב המזדה 3 ולא רכב הפורד של הנאשם; מתקבלת תמונה אשר לפיה מתקיים לכל הפחות ספק סביר במיוחס לנאשם כמי שלא ציית כביכול לתמרור ב-37 וכמי שנהג כביכול בקלות ראש.

ולהלן הנימוקים המפורטים יותר:

לא היתה אמנם מחלוקת כי בכיוון נסיעתו של הנאשם ברכב הפורד היו מצויים, עובר לכניסה לצומת,  תמרורי ב-37.

אלא שלא נסתרה עדותו של הנאשם כי הוא היה דווקא ער לחובותיו עפ"י תמרורים אלה בשעה שהרמזורים בצומת לא פעלו בעת האירוע ונקט הן בעצירה עובר לכניסה לצומת, הן בהתקדמות איטית עקב בצד אגודל (בהתאם לריבוי כלי הרכב המצויים בתוך צומת רחב ידיים זה מכל הכיוונים באופן דינמי), הן בכך שעצר אף שוב בחסות אי התנועה שמרכז הצומת ואשר מפריד בין ארבעת הנתיבים מכל צד שלו (בסה"כ 8 נתיבים שם לחציה) והן , בהמשך, לכשנקט בהתקדמות איטית עד כדי כמעט פינויו של הצומת כולו.